<h1>בה"ג הלכ' ברכות</h1>
<h2>דף כח:</h2>
ומיתבעי ליה לבור לאודועי לסופר דהוא לא קא מברך דלכוין סופר דעתיה לאפוקי נפשיה ולאפוקי לבור דתניא (ר"ה כח:) נתכוון שומע ולא נתכוון משמיע נתכוון משמיע ולא נתכוון שומע לא יצא עד שיתכוין שומע ומשמיע, ואפילו למאן דאמר מצות אין צריכות כוונה נהי דאין צריכות כוונה לצאת לשמוע צריכות, דקתני גבי קרית שמע (ברכות יג.) היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כיון לבו יצא אם לאו לא יצא, ומותבינן תיובתא למאן דאמר מצות אין צריכות כוונה דהכא קא מצריך ליה כוונה, ואמר מאי אם כיון לבו, לקרות, לקרות, הא קא קרי, בקורא להגיה.
<h2>דף לד:</h2>
[ברכות כ"ב ע"ב] תנו רבנן היה עומד בתפלה ומים שותתין לו על ברכיו פוסק וממתין עד שיכלו המים וחוזר, להיכן הוא חוזר, רב חסדא ורב המנונא חד אמר חוזר לראש וחד אמר למקום שפסק. לימא הא דשהה והא דלא שהה ובהא פליגי דמר סבר אם שהא כדי לגמור את כולה חוזר לראש ומר סבר אם שהא כדי לגמור את כולה חוזר למקום שפסק, אמר רב אשי דכולי עלמא אם שהא כדי לגמור את כולה חוזר לראש והא פלוגתא בדלא שהא, מר סבר כיון דהוה צריך להטיל מים ואיתעקור מיניה, גברא דחיא הוא ולאו בר צלויי הוא, ומר סבר כיון דלא נפיק מעמוד מעיקרא, השתא הוא דאידחי אידחי ומאי דצלי צלי וחוזר למקום שפסק, ואם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש. תנו רבנן (שם כג.) הצריך לנקביו אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה, אמר רב זביד ואיתימא רב יהודה לא שנו אלא שאין יכול לעמוד על עצמו אבל יכול לעמוד על עצמו תפלתו תפלה, ועד כמה, עד פרסה. הלכך כדצריך איניש לאיפנויי אסיר ליה לצלויי עד דמיפני ואי מצלי לא מקבלא צלותיה. אמר ר' אבהו אר"ש בן לקיש (פסחים מו.) לגבל ולתפלה ולנטילת ידים ארבע מילין. א"ר יוסי בר' חנינא לא אמרן אלא לפניו אבל לאחריו אפילו מיל אינו חוזר, אמר רב אחא בר יעקב ומינה מיל הוא דאינו חוזר הא פחות ממיל חוזר. תניא אידך (ברכות כג.) הצריך לנקביו אל יתפלל משום שנאמר (עמוס ד, יב) הכון לקראת אלהיך ישראל (קהלת ד, יז) שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים רבי אסי ואיתימא ר' חנינא בר פפא אמר שמור נקביך בשעה שאתה עומד בתפלה לפניו. ומיבעי ליה לבר ישראל לנקויי נפשיה ולדכויי נפשיה והדר צלויי שנאמר (תהלים כו, ו) ארחץ בנקיון כפי וגו'. (יומא כט:) זה הכלל היה במקדש כל המסיך רגליו טעון טבילה וכל המטיל מים טעון קידוש ידים ורגלים, בשלמא רגלים משום ניצוצות אלא ידים מ"ט, אמר רב אשי זאת אומרת מצוה לשפשף, מסייע ליה לרבי אמי דאמר רבי אמי אסור לאדם שיצא בניצוצות שעל גבי רגליו מפני שנראה ככרות שפכה ומוציא לעז על בניו שהן ממזירין. [פסק] ואסיר ליה לאיניש למקרי קרית שמע או לצלויי או לברוכי או למיגמר הלילא בדוכתא דמיטנפא שנאמר (דברים כג, טו) כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך וגו'.
